בתקופה האחרונה טיפל משרדנו בהצלחה מרובה במספר תביעות דיבה. לאור חשיבות הנושא ועל מנת שיהיו בידכם הכלים הראשונים להתמודד עם נושא חשוב זה החלטנו להקדיש את מאמרנו לדיון בסוגית לשון הרע.
1. אחת מהמצוות החשובות היא "ואהבת לרעך כמוך". הוצאת לשון הרע, דיבה, פוגעת וגורמת נזקים במישור אישי, חברתי וכלכלי. בנוסף המעשה עשוי להסתיים בהגשת תביעת דיבה.

2.1 משרדנו מטפל, כאמור, במקרים של הוצאת לשון הרע כדוגמת המקרה הבא בו לקוח ממשרדנו זכה בפיצויים בסכום גבוה וזאת עקב דרישתו לקבל פיצוי בגין דיבה שהוצאה כנגדו.

2.2 עובדות המקרה היו כדלהלן: במהלך מו"מ עסקי התפרץ צד אחד כלפי לקוח משרדנו והשמיץ אותו באופן אישי בנוכחות מספר אנשים. לקוח משרדנו, לאחר שהתאושש מההלם הראשוני, החליט לנקוט, באמצעות משרדנו, בהליכים משפטיים תקיפים ומיידים כנגד אותו פוגע. בעקבות טיפולנו שילם הצד הפוגע ללקוח משרדנו פיצויים בסכום ניכר וגם התנצל בכתב ובעל פה בפני לקוח משרדנו על התבטאויותיו.

3. חוק איסור לשון הרע - דן במעשים המהווים הוצאת לשון הרע ובפיצוים לצד הנפגע.

4. סעיף 1 לחוק מגדיר את המקרים המהווים הוצאת לשון הרע:

א. על פי החוק לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית;
לצורך החוק דינו של תאגיד (חברה למשל – ש.ב.) הוא כדין אדם.

5. פרסום לשון הרע יכול להיות בכל אחת מהדרכים הבאות:
א. פרסום, לעניין לשון הרע יכול להיות בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
ב. רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –

(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.
6. עונשים:
א. מי שמפרסם לשון רע בכוונה לפגוע לשני בני אדם זולת נפגע – דינו מאסר שנה.
ב. פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר מהווה עוולה אזרחית וניתן לתבוע בשל כך פיצויים.

7. פיצויים: פיצוי ללא הוכחת נזק. החוק מאפשר הגשת תביעה בלי צורך להוכיח נזק ממשי.
א. החוק קובע כי אם הורשע אדם בעבירה לפי החוק, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק. (חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה הוא כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו).
ב. במשפט בשל עוולה אזרחית, דהיינו תביעה בגין הוצאת לשון הרע, לפי החוק רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
ג. במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע רשאי בית משפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.
10. המקרים הבאים לא ישמשו עילה למשפט פלילי או אזרחי בגין הוצאת לשון הרע:
א. אמירות בפרסומים ע"י מוסדות רשמיים כגון:
1) בתי משפט.
2) ממשלה.
3) ועדת חקירה.
4) הכנסת.

ב. פרסום שחייבים לעשות עפ"י דין.

ג. העתק ממרשם המתנהל עפ"י חוק.
11. הגנות לנתבע בתביעות לשון הרע. החוק קובע מספר הגנות אשר מי שנתבע על פי החוק חייב להוכיח את עמידתו בהן:

א. הגנת אמת בפרסום – במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

ב. הגנת תום לב – במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(1) הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע.

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום.

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעוניין בו.

(4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשרות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות.

(5) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור.

(6) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה.

(7) הפרסום היה דין וחשבון נכון והוגן על אסיפה פומבית או על אסיפה או ישיבה של תאגיד שלציבור הייתה גישה אליה, והיה בפרסומו עניין ציבורי.

(8) הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.

(9) הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו כדי שיבחן את שאלת פרסומה באמצעי התקשורת.

10) הפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש והנאשם או הנתבע הוא מי שאחראי לפי סעיף 11 והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע.

12. א. בחוק קבועה חזקה לפיה אם הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום
באחת הנסיבות האמורות לעיל בסעיף 11 לעיל ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

ב. חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב את נתקיים בפרסום אחת מאלה:
(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו.
(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא.

סיכום:
לא בכדי אומרים ש"הלשון היא הנשק המסוכן ביותר" או "החיים והמוות ביד הלשון". חוק איסור לשון הרע והפסיקה שדנה בנושא מורכבים מאוד ויש בהם ניואנסים רבים. מצד אחד צריך לקחת בחשבון את חופש הביטוי וכדומה. מצד שני יש לשמור על כבודו של כל אדם. במקרה של תביעה בעניין זה על הנתבע לבדוק את עמידתו באחת מההגנות הקבועות בחוק. עמידה בתנאים שבחוק תעניק לנתבע הגנה. לעומת זאת למי שנפגע מלשון הרע יש בחוק מספר אפשרויות לתביעת פיצויים והחשובה בהן היא האפשרות לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק.

הכותב, שמואל ברטלר, עו"ד LLM, שותף במשרד ברטלר משרד עורכי דין

המאמר מבוסס על הנאמר בפינה המשפטית שלנו הזוית המשפטית ברדיו 93FM
אין באמור להוות חוות דעת משפטית. על כל מקרה להיבחן לגופו.