חזקת שיתוף בין בני זוג ביחס לזכויות במקרקעין ולחובות

 

בני זוג החיים יחדיו עשרות רבות של שנים באורח חיים תקין ובשיתוף בדרך כלל אינם מודעים לכך שיש השלכות משפטיות רבות לצורת חייהם. במאמר קצר זה נתייחס להשלכות המשפטיות אורח החיים כאמור משני היבטים: א. זכויות בן הזוג במקרקעין הרשומים רק על השם של בן זוגו. ב. שיתוף של בן זוג בחובות שיצר בן זוגו האחר.

 

מה קורה אם כן כאשר נושה של אחד מבני הזוג מבקש להפרע מנכס מקרקעין שלא רשום על שם החייב/ת, אחד מבני הזוג, ומה קורה כאשר אותו נושה מבקש, לאור חזקת השיתוף, לייחס לבן הזוג האחד מחצית מחובות בן הזוג האחר?

פסק דין מעניין וחשוב שניתן בת.א. 4087/03 דן ממש בסוגיות אלו. באותו מקרה יצגנו, עוה"ד שמואל ברטלר ומאיר ברטלר את התובע שזכה בתביעתו. את פסק הדין ניתן לראות באתר משרדנו באינטרנט.
עובדות המקרה היו כדלקמן:

מלקוח משרדנו נגזלו כספים רבים מאוד עקב "פעולות" שבוצעו במשך שנים על ידי או בידיעת נתבעת שהיתה נשואה שנים רבות וחיה עם בן זוגה חיי שיתוף. כתוצאה מאותן "פעולות" עמד אותו לקוח בסכנת התמוטטות כלכלית ונגרמו לו נזקים אדירים של מיליוני ש"ח. נגד האישה ניתן פסק הדין המחייב אותה להשיב את כל הכספים שנלקחו. לא נמצאה כל דרך להשיב את הכספים מאחר ולאישה לא היה כל רכוש או כספים הרשומים על שמה. אשר על כן, לקוח משרדנו הגיש באמצעות משרדנו תביעה נגד האישה ובן זוגה וביקש מכב' בית המשפט לקבוע כי:

א. האישה היא בעלת 50 מהזכויות בנכס מקרקעין הרשום על שם הבעל בלבד.
ב. כי הבעל חב ב – 50% מהחובות הפסוקים שנפסקו נגד האישה.

באותו מקרה בני הזוג חיו עשרות שנים יחדיו בשיתוף מלא. לבני הזוג היו ילדים משותפים, הם גרו תחת קורת גג אחת באופן תקין ותוך השקעת מאמץ משותף.
נטען על ידי התובע כי עובדת רישום הנכסים על שם הבעל בלבד מקורה במנהג בלבד וכי הנכסים מהווים בעצם רכוש משותף של שני בני הזוג.

בפסק הדין המלומד המנומק נקבע כי:
1. חזקת השיתוף בין בני זוג היא בבחינת זכות קניינית וכי קיימת זכות לצד ג' לטעון בעניין חזקת השיתוף.

2. ניתן להפעיל את חזקת השיתוף גם במקום בו מסדירים את מערכת היחסים הרכושית בין בני הזוג עצמם, מעגל פנימי, וגם במקום בו מסדירים את חובות אחד מבני הזוג, מעגל חיצוני.

3. בית המשפט קבע כי "בסופם של דברים לא צריכה להיות מניעה מהותית מנושה לממש את זכויותיו על ידי עמידה על זכויות החייב. גישה אחרת, כפי שנקבע בפסיקה, עלולה לגרום למסגרת חיי הנישואין לשמש כמקור מפלט לחייבים בפני נושים".

4. בפסק הדין נקבע, בהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, כי: "בני זוג החיים בצוותא במשך תקופה ממושכת ומנהלים משק בית משותף, חזקה עליהם, כי נתקיים ביניהם שיתוף נכסים".

לפיכך, חזקת שיתוף קיימת במקרים בהם:

א. קיים אורח חיים תקין.
ב. קיים מאמץ משותף ברכישת נכסים.
תנאים אלו אינם חופפים ודי שהתקיים אחד מהם במלואו כדי שחזקת השיתוף תחול.
נטל הראיה לסתירת חזקת השיתוף מוטל על מי שמתנגד להטלתה.

לאור מסקנותיו דלעיל קיבל כב' בית המשפט את התביעה וקבע כדלקמן:

א. לגבי החלת חזקת השיתוף על דירה הרשומה על שם הבעל בלבד: כב' בית המשפט קבע כי עצם הרישום לבדו אין בו די כדי לסתור את חזקת השיתוף. כך נקבע כי גם במקרה הנדון בו הדירה נרכשה על ידי הבעל עוד לפני הנישואין הרי שלאור השנים הרבות של החיים המשותפים מתקיים שיתוף של שני בני הזוג בדירה. נקבע לפיכך כי מחצית הזכויות בנכס על אף שלא היו רשומות על שם האישה שייכות לאישה ולפיכך הנושה יכול להיפרע מהנכס.

ב. לגבי השיתוף בחובות קבע כב' בית המשפט כי: "על כן זוג הנהנה מפירות השותפות עם בן זוגו לשאת בנטל החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים ולכל הפחות כאשר החובות נוצרו לגבי רכוש משותף". נקבע כי "הלכה היא כי חזקת השיתוף תחול גם על חובות הנובעות מפעולות העסקיות של בן הזוג".

נקבע בהתאם כי הבעל חייב במחצית סכום החוב שנגרם בגין מעשי האישה וזאת חרף העובדה כי לא הוא יצר בפועל את החוב.

מסקנות:

לאחרונה נעשה שימוש תכוף יותר ויותר בחזקת השיתוף בין בני זוג לצורך הטלת חבות על אחד מבני הזוג בגין מעשי האחר. קשר הנישואין בין בני זוג איננו נותן מחסה לאחד מבני הזוג. כך גם רישום נכסים על שם אחד מבני הזוג בלבד איננו מבטיח חסינות לאותו רכוש.
יחד עם זאת, חזקת השיתוף פועלת גם בכיוון ההפוך ויכולה לעזור לאחד מבני הזוג ולמנוע פגיעה ברכוש גם במקרים בהם אותו רכוש לא רשום על שמו.

מאמר זה נכתב לבקשת עורך מגזין "דורות". המאמר יפורסם במגזין חודש דצמבר 2009.

אין באמור בכדי להוות כל ייעוץ משפטי ו/או אחר. על כל מקרה להישקל ולהיבחן לגופו ועל פי עובדות המקרה.

הכותב,שמואל ברטלר, עו"ד L.L.M, שותף במשרד ברטלר משרד עורכי דין

מכתבי הוקרה

ידידי ישר כוח כל הכבוד

פרסומים וחדשות

סוגיות שונות בנושא מקרקעין ומיסוי מקרקעין בחוק ההסדרים 2010

AVI 2821