סיוט הבלהות של הרבה משכירים הוא שהשוכר שלהם יחדל לשלם את שכר הדירה ויסרב להתפנות מהדירה.
בהרבה חוזי שכירות ניתן למצוא סעיף המקנה למשכיר זכות שימוש בכך לצורך פינוי השוכר, המפר את חוזה השכירות, והוצאת מטלטליו מהמושכר.

השאלה המתבקשת, האם יש תוקף לסעיף זה בחוזה השכירות?

הסעיף הרלוונטי העוסק בפינוי בכח הוא סעיף 18 (ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט 1969, הקובע כי:

"18(ב) תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין, תוך שלושים ימים מיום התפיסה, להשתמש בכח במידה סבירה כדי להוציאו מהם".

סעיף 15 לחוק מגדיר מיהו המחזיק וקובע כי ה"מחזיק" הוא מי שהשליטה הישירה במקרקעין בידיו או בידי אדם מטעמו.

עולה מהסעיפים הנ"ל כי עשיית דין עצמי על ידי המשכיר, אשר אינו המחזיק במושכר אינה חוסה תחת צילו של הסעיף.

כמו כן בתי המשפט סירבו לאכוף סעיף של עשיית דין עצמי בחוזה שכירות גם בטענה של קיום חוזה בחוסר תום לב.

יוצא מהאמור לעיל כי סעיף כאמור בחוזה השכירות הוא לכל היותר סעיף מרתיע אשר קשה עד מאוד לאוכפו, אם בכלל ניתן.

יתרה מכך, סעיף 19 לחוק קובע כי "מי שמוציא מקרקעין מידי המחזיק שלא כאמור בסעיף 18 (ב) חייב להחזירם למחזיק".

זאת אומרת כי משכיר המפנה שוכר בכח עוד עלול למצוא את עצמו כמי שעובר על החוק.

במקרה כאמור שבו המשכיר רוצה לפנות את השוכר המפר המחזיק במקרקעין, עליו לפנות לערכאות לצורך קבלת צו שיפוטי, כאשר נטל ההוכחה לשלילת החזקה של השוכר מוטל על כתפי המשכיר. יש לציין כי הליך כזה עלול להתנהל זמן רב בבתי המשפט.

מומלץ, על מנת למזער מראש את הנזקים, לקבוע כבר בגוף חוזה השכירות סעיף לפיו בכל מקרה של הפרת החוזה יתמנה נציג המשכיר ככונס נכסים בהסכמה לצורך פינוי המושכר.

עוד חשוב ביותר לדאוג לבטוחות להבטחת קיום התחייבויות השוכר ובכלל זה לדאוג לערבות בנקאית או לפחות לערבות אישית של צדדים שלישיים טובים.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי וכל מקרה יש לבחון לגופו.

הכותב, מאיר ברטלר עו"ד, הינו שותף במשרד עורכי דין ברטלר המתחמה בין היתר במקרקעין.