ביום 12.7.12 ניתן פס"ד בע"א 34533-03-12. הערעור הוגש על פסה"ד של בית משפט השלום בירושלים אשר דחה את התביעה כנגד לקוחת משרדנו וחייב את התובע בהוצאות גבוהות. בערעור העלה המערער, בקליפת השום, שתי השגות עיקריות על פסה"ד קמא כדלקמן: כי טעה בית המשפט קמא כאשר לא קיבל את הטענה כי בין הצדדים נחתם הסכם בלעדיות וכי טעה בית המשפט קמא כאשר לא קיבל את תביעתו הכספית בגין הנזק שנגרם לו בסכום של כ- 475,000 ש"ח. בית המשפט, לאחר שקרא את עיקרי הטיעון ושמע את טענות הצדדים קיבל את גירסת מרשתנו במלואה, לפיה המדובר בערעור עובדותי וכי המדובר בערעור תיאורטי בלבד מאחר שהנזק לא הוכח. בית המשפט דחה את הערעור וחייב את המערער בהוצאות משפט בסכום של 25,000 ש"ח.

לקריאת פסה"ד 

בתיק זכה זכה לקוח משרדנו בתביעה כספית אשר הוגשה כנגד בני משפחת נמדר היהלומנים. בית המשפט הנכסד קבע כי מר מתי נאמדר חייב גם הוא ביחד ובנפרד עם בנו וזאת על אף שהאב לא חתם על הסכם (פתק בלשון היהלומנים) כלפי התובע.

לעיון בחלק א' של פסק הדין

לעיון בחלק ב' של פסק הדין 

בפסק דין מנומק היטב התקבלה תביעת מרשתנו נגד חברה אשר הפסיקה את עבודתו באתר בו נבנה משרד החקלאות. פסק הדין דן בשאלת מהותה של ערבות בנקאית. בין היתר נדון בפסק הדין ההבדל שבין ערבות בנקאית הניתנת להסבה לעומת ערבות בנקאית שאיננה ניתנת להסבה. נדונה בפסק הדין גם סוגית פרשנותו של הסכם בין הצדדים. בבית המשפט התקיים דיון ממצה שכלל שמיעת עדויות מומחים מתחום הבנקאות מטעם שני הצדדים וכן את עדויות הצדדים עצמם.

לעיון בפסק הדין