בתיק זכה זכה לקוח משרדנו בתביעה כספית אשר הוגשה כנגד בני משפחת נמדר היהלומנים. בית המשפט הנכסד קבע כי מר מתי נאמדר חייב גם הוא ביחד ובנפרד עם בנו וזאת על אף שהאב לא חתם על הסכם (פתק בלשון היהלומנים) כלפי התובע.

לעיון בחלק א' של פסק הדין

לעיון בחלק ב' של פסק הדין 

משרדנו ייצג את התובע בתיק. התובע רכש יחד עם קבוצת רוכשים קרקע לבניה רוויה בהרצליה. בשלב הראשון של ההליך הנתבעים קיבלו את המלצת כב' בית המשפט ושיתפו פעולה לרישום הבעלות בחלק מהמגרש על שם התובע. בשלב השני נותר לבית המשפט לדון ולפסוק בתביעת התובע לדמי נזק קבועים בגין הפרת חוזה עקב אי רישום הבעלות בחלק ממגרש על שם התובע. בית המשפט קיבל את עמדת התובע וקבע כי כל אחד מהרוכשים חב בחיובים נפרדים ועצמיים מיתר הרוכשים ואחראי למלא את התחייבויותיו שלו בלבד ועל כן אין קשר להפרות של יתר הרוכשים, ככל שהיו, לבין אחריות הנתבעים לבצע את הרישום של חלק המגרש על שם התובע. בית המשפט חייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם. ערעור לבית המשפט העליון נדחה, לאחר שהוסכם על תיקון טעות קולמוס שנפלה בסכום הפסוק.

לעיון בפסק הדין

בתיק זה ייצג משרדנו חברה אשר מכרה ציוד להקמת סופרמרקט באשדוד. הסחורה סופקה אולם החוב לא שולם. לטענת הנתבעים, הם רכשו את הסופרמרקט מצד ג' שהיה בקשר עם התובעת, שילמו לו עבור הסופרמרקט לרבות הטובין של התובעת וכי אין כל יריבות בין הצדדים. בית המשפט קיבל את טענת התובעת לפי יש לחייב את הנתבעים בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, גם אם העסקה בוצעה ע"י צד ג'.

חסר פסק דין באתר הישן

ביום 20.5.12 ניתן פסה"ד שבנדון העוסק בפרשנות חוזה, מועד מתן הודעת ביטול וההבדל בין הפרה להפרה יסודית. עובדות המקרה בקצרה: התובעת, המשכירה, הגישה תביעה כנגד לקוחות משרדנו אשר שכרו ממנה שטח למפעל. התובעת עתרה לפינוי השוכרים מהמפעל וזאת לטענתה לאור שינויים שביצעו השוכרים במושכר ללא ידיעתה והסכמתה לכך מראש וללא היתרי בניה. עוד טענה התובעת כי מגיעים לה כספים בשל אי תשלום הפרשי שער וקיזוז עצמי וכן בגין עבודות שביצעה. מנגד טענו הנתבעים כי המדובר בתביעה מופרכת שכל מטרתה לשנות ולהגדיל את דמי השכירות. בנוסף הגישו הנתבעים תביעה שכנגד באמצעות משרדנו בה עתרו להשבת כספים ששולמו על ידם בעבור השלמת עבודות אשר היה על התובעת לבצע במושכר והאחרונה לא ביצעה. לאחר שנשמעו העדויות בתיק ולאחר ניתוח עובדתי ומשפטי מעמיקים קבע בית המשפט הנכבד כי יש לדחות את תביעת התובעים ומנגד לקבל את רוב התביעה שכנגד. התובעת חויבה לשלם לנתבעים סכום של 101,337 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

לעיון בפסק הדין